אודות הדרך
״האדם הוא זרע, יצור בלתי שלם, ובאפשרותו להתפתח״
פריץ פיטרס
הדרך הרביעית, או ״העבודה״, הינה דרך רוחנית להתפתחות פנימית שהתווה ג.א. גורדייף, בחציה הראשון של המאה העשרים. הדרך מיועדת עבור אדם המחפש את משמעות קיומו, אדם המרגיש כי יש דבר מה נוסף מעבר לחייו "הרגילים". אחד הדברים המאפיינים את תורתו של גורדייף הוא, שעל מנת להתחיל בדרך אין צורך בשינוי של אורח החיים, האדם אינו נדרש ללכת למנזר, או ללמוד לצום, או לשנות משהו בהתנהלותו היומיומית. אדרבא, התנאים הטובים ביותר לאדם להתחיל לעבוד על עצמו, הם התנאים בהם הוא נמצא כעת. הדרך ללימוד עצמי מתחילה בדיוק במקום בו אני נמצא. אך על עבודת האדם על עצמו להיעשות יחד, בקבוצה, ועם מורה המכיר את הדרך.
״ככל שחיי חולפים, אני מתחיל לחשוד שאינני מי שאני מאמין שאני. אני אדם ישן, אדם בלא מודעות של עצמו. בשינה זו מחשבותי, רגשותיי ותנועותי – פועלים בלא כיון, נתונים לזעזועים מקריים ולהרגלים.״
זאן דה זלצמן
בבתי הספר של הדרך הרביעית מתקיים לימוד הנעשה במשותף, לצד תרגול אישי, מתוך מטרה להבין ולהיות במגע, עם טבעו האמיתי של העולם ושל האדם. על פי גורדייף, כדי להגיע לתוצאות – ההתפתחות צריכה להיות הרמונית ולכלול את כל החלקים של האדם – השכלי, הרגשי והפיסי. הלימוד והתרגול כוללים מדיטציה, ריקודים מקודשים, מוסיקה שגורדייף כתב והביא ממסורות עתיקות, עבודה פיסית, עבודה אמנותית, לימוד טקסטים, ומלאכות שונות. הלימוד והתרגול, שנעשים מתוך עמדה של הקשבה ולמידה, מאפשרים התעוררות להווייה אחרת, זכירה עצמית ונוכחות בהווה.
״מעבר לקליפה הדקה של המציאות המדומה קיימת מציאות אחרת שמשהו, משום מה, חוצץ בינינו לבינה״
פ.ד. אוספנסקי
גורדייף ייסד בשנת 1922 ליד פריז את מה שכונה "המכון להתפתחותו ההרמונית של האדם", והנחה מורים שהובילו קבוצות עבודה שונות הן בצרפת והן בארצות הברית. לאחר מותו בשנת 1949, המשיכה את דרכו ז'אן דה זלצמן, תלמידתו הקרובה ביותר. מרכז העבודה נשאר בפריז, בבית אותו ייסדו תלמידיו. בשנות השישים, בעקבות פנייה של קבוצת מחפשי דרך מישראל שהתעניינו בדרכו של גורדייף, מינתה מאדאם דה זלצמן את דוקטור מישל קונז', אף הוא תלמידו הישיר של גורדייף, להיות אחראי על הקמת בית ספר של הדרך הרביעית בישראל, שיעבוד על פי משנתו של גורדייף. עם השנים קמו קבוצות עבודה במקומות נוספים בארץ. הקבוצות בארץ נמצאות עד היום בקשר רציף עם המרכז בפריז, כמו גם עם מרכזי עבודה נוספים בעולם.
ג. א. גורדייף (1866-1949)
גיאורגי איוונוביץ גורדייף נולד בקווקאז, לאב יווני ואם ארמנית. בספרו "פגישות עם אנשים מיוחדים" הוא מתאר את החינוך הייחודי לו זכה ואת מראות נעוריו הייחודיים שעוררו בו שאלות רבות לגבי משמעות החיים – שאלות שלא מצאו מענה מספק בדת או במדע. החיפוש אחר תשובות הפך למוקד חייו, והביאו לאמונה בקיומו של ידע עתיק חבוי, אחריו תר ברחבי מרכז אסיה והמזרח התיכון, הוא הצליח ליצור קשר עם קהילות שונות שבהן חלקים של ידע עתיק זה עדיין חי וקיים, וחלקי ידע אלו התגבשו אצלו לתפיסת עולם כוללת.
בשנת 1912 גורדייף הגיע למוסקבה וסנט פטרבורג ואסף סביבו קבוצה קטנה של תלמידים שהתעניינו במשנתו. עקב התנאים בתקופת מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית, עזב גורדייף את רוסיה יחד עם תלמידיו הקרובים, במטרה להתוות דרך עבודה נגישה למחפשי אמת במערב. בשנת 1922, הוא הקים את "המכון להתפתחות ההרמונית של האדם" בחווה ליד פריז.
בשנים שבין שתי מלחמות העולם גורדייף לימד תלמידים רבים במכון, כתב את יצירתו העיקרית, "סיפורי בעל זבוב לנכדו", ביקר בארצות הברית ובמדינות רבות באירופה, שם ייסד קבוצות תלמידים, הרצה בפני הקהל הרחב וארגן הופעות פומביות של הריקודים המקודשים והתרגילים הנקראים "התנועות". במהלך מלחמת העולם השנייה, גורדייף שכן בדירה קטנה בפריז ועמל ללא לאות על מנת ליצור גרעין תלמידים שהוכשר לשאת חיפוש רב צדדי זה, שלימים נקרא פשוט "העבודה".
גורדייף נפטר בשנת 1949. לאחר מותו, תלמידיו מכל רחבי העולם המשיכו את עבודתו בהדרכתה של מדאם דה זלצמן, שהוסמכה על ידי גורדייף להמשיך את דרכו. תחילה נוסדו המרכזים בפריז, לונדון, ניו-יורק וקראקס, על מנת לקיים מסירה ישירה של משנתו. במהלך השנים התווספו קבוצות חדשות רבות, כמו גם הקבוצה בישראל.
עבודת ההתפתחות הפנימית היא חיפוש אישי, מחייב ומתמשך, המבוסס על מציאת קשר הרמוני בין גוף, מחשבה ורגש. החיפוש נערך יחד עם חברי הקבוצה בתנאים של חיי היום-יום ועל פי העקרונות וההנחיות של משנה זו.
רשמים מעבודה בקבוצות גורדייף
להיות נוכח בתנועה
התנאים המיוחדים של העבודה בבית הספר הם עזר רב ערך לשאיפה האישית של האדם להיות פשוט נוכח בחיים, בכל מצב. עבודה משותפת עם אחרים, בפעילויות שונות, היא מימד חיוני של עבודה פנימית. כיתת התנועות עובדת על "Slow Second Obligatory" של גורדייף.