אודות הדרך

הדרך הרביעית, או ״העבודה״, הינה דרך רוחנית להתפתחות פנימית שהתווה ג.א. גורדייף, בחציה הראשון של המאה העשרים. הדרך מיועדת עבור אדם המחפש את משמעות קיומו, אדם המרגיש כי יש דבר מה נוסף מעבר לחייו "הרגילים". אחד הדברים המאפיינים את תורתו של גורדייף הוא, שעל מנת להתחיל בדרך אין צורך בשינוי של אורח החיים, האדם אינו נדרש ללכת למנזר, או ללמוד לצום, או לשנות משהו בהתנהלותו היומיומית. אדרבא, התנאים הטובים ביותר לאדם להתחיל לעבוד על עצמו, הם התנאים בהם הוא נמצא כעת. הדרך ללימוד עצמי מתחילה בדיוק במקום בו אני נמצא. אך על עבודת האדם על עצמו להיעשות יחד, בקבוצה, ועם מורה המכיר את הדרך.

בבתי הספר של הדרך הרביעית מתקיים הן לימוד משותף והן תרגול של כל אחד עם עצמו, מתוך מטרה להבין את טבעו האמיתי של העולם ושל האדם. על פי גורדייף, כדי להגיע לתוצאות על ההתפתחות להיות הרמונית ולכלול את כל החלקים של האדם, והלימוד מתרחש הן במישור האינטלקטואלי, הן במישור הרגשי והן במישור הפיסי. הלימוד כולל את "התנועות" – ריקודים מקודשים, וגם מוסיקה שגורדייף כתב והביא ממסורות עתיקות. אלה מהווים חלק חשוב מן הלימוד של האדם את עצמו ואת העולם.

גורדייף ייסד בשנת 1922 ליד פריז את מה שכונה "המכון להתפתחותו ההרמונית של האדם", והנחה מורים שהובילו קבוצות עבודה שונות הן בצרפת והן בארצות הברית. לאחר מותו בשנת 1949, המשיכה את דרכו ז'אן דה זלצמן, תלמידתו הקרובה ביותר. מרכז העבודה נשאר בפריז, בבית אותו ייסדו תלמידיו. בשנות השישים, בעקבות פנייה של קבוצת מחפשי דרך מישראל שהתעניינו בדרכו של גורדייף, מינתה מאדאם דה זלצמן את דוקטור מישל קונז', אף הוא תלמידו הישיר של גורדייף, להיות אחראי על הקמת בית ספר של הדרך הרביעית בישראל, שיעבוד על פי משנתו של גורדייף, ביודפת שבגליל. עם השנים קמו קבוצות עבודה במקומות נוספים בארץ, אך המרכז נשאר ביודפת. הקבוצות בארץ נמצאות עד היום בקשר רציף עם המרכז בפריז, כמו גם עם מרכזי עבודה נוספים בעולם.

ג. א. גורדייף

בשנת 1912 גורדייף הגיע למוסקווה וסנט פטרבורג ואסף סביבו קבוצה קטנה של תלמידים שהתעניינו במשנתו, אך התנאים בתקופת המהפכה הבולשביקית אילצו אותם לעזוב את רוסיה. בסופו של דבר, בשנת 1922, הוא הקים את "המכון להתפתחות ההרמונית של האדם" בצרפת. פעילותו בשנים שבין שתי מלחמות העולם הייתה אינטנסיבית ביותר: בשנים אלו הוא כתב את יצירתו העיקרית, "סיפורי בעל זבוב לנכדו", ביקר בארצות הברית ובמדינות רבות באירופה, שם ייסד קבוצות תלמידים, הרצה בפני הקהל הרחב וארגן הופעות פומביות של הריקודים המקודשים והתרגילים הנקראים "התנועות". במהלך מלחמת העולם השנייה, גורדייף שכן בדירה קטנה בפריז ועמל ללא לאות על מנת ליצור גרעין תלמידים שהוכשר לשאת חיפוש רב צדדי זה, שלימים נקרא פשוט "העבודה".

גורדייף נפטר בשנת 1949. לאחר מותו, תלמידיו מכל רחבי העולם המשיכו את עבודתו בהדרכתה של ז'אן דה סלצמאן, שהוסמכה על ידי גורדייף להמשיך את דרכו. תחילה נוסדו המרכזים בפריז, לונדון, ניו-יורק וקראקס, על מנת לקיים מסירה ישירה של משנתו. במהלך השנים התווספו קבוצות חדשות רבות העומדות בקשר ישיר עם מרכזים אלה.

עבודת ההתפתחות הפנימית היא חיפוש אישי, מחייב ומתמשך, המבוסס על מציאת קשר הרמוני בין גוף, מחשבה ורגש. החיפוש נערך יחד עם חברי הקבוצה בתנאים של חיי היום-יום ועל פי העקרונות וההנחיות של משנה זו.

רשמים מעבודה בקבוצות גורדייף

להיות נוכח בתנועה

צור קשר

רוצים ליצור איתנו קשר?
כתבו לנו אימייל ל:
gurdjieffisrael@gmail.com